המעבר לרב-תרבותיות
חגים עדתיים
בניגוד לעשורים הראשונים לקום המדינה, בהם כפי שראינו ניתן דגש על צמצום האזכור של אופי החיים בגולה, במסגרת התפיסה הרב-תרבותית החל תהליך של לגיטימציה (אישור חברתי/תרבותי/ממסדי) לציון חגים ומסורות של עדות שונות כחלק מהתרבות הישראלית הכללית.
חגים אלו מהווים גם ייצוג לעדות שונות ולתרבותן הייחודית אותן הן מעוניינות לשמר ובנוסף הם מייצגים גם את ההשתלבות של העדות בחברה הישראלית הכללית בהיותם חלק מהנוף התרבותי של החברה הישראלית בכללותה.
שתי דוגמאות מוכרות ביותר לכך הינם בחגים העדתיים הבאים:
1. "המימונה" -
יום חג שאותו מציינים במוצאי חג הפסח (השני) וחוגגים במהלך הלילה ולמחרתו. חגיגת המימונה הייתה נפוצה בקרב יהודי צפון אפריקה (וקהילות אחרות של יהודי המזרח), ובימינו היא בעיקר חגם של יוצאי מרוקו.
הדעות חלוקות על מקור החג (על כך תוכלו לקרוא בקישור המצורף) אך מנהגי החג ברורים . בליל המימונה נוהגים לרוב לערוך שולחן מקושט בשיבולים ירוקות ופרחים, בקערית ובה דגים חיים וכן במאכלים מיוחדים. הסעודה נערכת באווירה של שמחה, כאשר בני הקהילה מבקרים זה בביתו של זה, מזמינים אורחים לביתם ומתארחים בבתי אחרים. נראה שמנהג האירוח במימונה קשור לחג הפסח ולמנהגי הכשרות המיוחדים לו: למשל בקהילות יהודי מרוקו הקפידו להימנע מלהתארח ולאכול בבתי אחרים במהלך החג, וכפיצוי על ההסתגרות הנהיגו את האירוח במימונה, מיד עם צאת החג. את פני האורחים - שלפי המסורת באים ללא הזמנה מוקדמת - מקבלים בעלי הבית בלבוש מרוקאי מסורתי ובברכת "תרבחו ותסעדו" - תצליחו ושיתמזל מזלכם.
במדינת ישראל חגגו תחילה את חג המימונה במסגרת משפחתית בלבד, אך בשנת תשכ"ו - 1966 יזמו יוצאי מרוקו אירוע כלל ארצי, והחג היה מאז למסורת קבועה. וכך, לצד האירוח בבתים (בעיקר במוצאי חג הפסח) נוהגים לחגוג את המימונה גם באירועים גדולים במקומות ציבוריים. האירוע המרכזי מתקיים בגן סאקר בירושלים בהשתתפות חברי ממשלה וכנסת, מנהיגים ואישי ציבור.
על חשיבות חגיגות "המימונה" בקרב יוצא צפון אפריקה ניתן לראות בסצינה הבאה מתוך הסדרה "זגורי אימפריה":
2. "הסיגד" -
חג הסיגד הוא חגם של קהילת יהודי אתיופיה, המכונה גם "ביתא ישראל". שמו "סיגד" הוא מלשון סגידה, השתחוויה והוא חל בכ"ט בחשוון, כ-50 ימים לאחר יום הכיפורים. במקור היה זה חג בו חגגה הקהילה את חידוש הברית בין העם לאלוהיו ולתורתו. בחג הסיגד נשאו יהודי אתיופיה בהיותם בגולה, תפילות ותחנונים לשיבה לציון. כמו כן, הקהילה כולה עורכת חשבון נפש ציבורי, המצטרף לחשבון הנפש של הפרט שזמנו יום הכיפורים – שכן לפי המסורת, כדי שיהיה הציבור ראוי לצאת מן הגלות ולעלות לירושלים, עליו לערוך חשבון נפש ותיקון גם בתחום החברתי.
היום, לאחר שרוב בני העדה האתיופית עלו למדינת ישראל, עושים במועד החג המוני בני קהילת יוצאי אתיופיה, צעירים ומבוגרים, את דרכם לירושלים, לכותל המערבי ולטיילת "שרובר" שבשכונת "ארמון הנציב" בעיר. החג הוא גם מועד להתכנסות שנתית של כלל קהילת יוצאי אתיופיה, ובני העדה רואים בו הזדמנות לחזק את זיקתם לשורשיהם ולתרבותם.
מדינת ישראל הפכה את חג ה"סיגד" לחג רשמי של המדינה במסגרת "חוק חג הסיגד - התשס"ח" שנחקק בשנת 2008. ביום זה לא רק שמתקיימים אירועים ממלכתיים לציון החג אלא שגם מערכת החינוך וצה"ל אמורים לציין חג זה וללמד עליו וכמובן לאפשר לתלמידים יוצאי העדה לחוג אותו.
עוד על "הסיגד" ראו בסרטון הבא: