איך מדיניות "כור ההיתוך" באה לידי ביטוי?
כאמור מדיניות "כור ההיתוך" באה לידי ביטוי בעיקר בעזרת מערכת החינוך וצבא ההגנה לישראל, אך הדבר בא לידי ביטוי גם בהיבטים של תקציבי מדינה, אירועי תרבות וההתנהלות היום-יומית של אנשים פרטיים ונציגי המדינה כאחד.
להלן מספר דוגמאות לביצוע המדיניות:
1. דרישה לדבר עברית ודחיקת השפות מארצות המוצא (יידיש, לדינו, ערבית):
קושי מרכזי בקליטת העלייה בשנים הראשונות להקמת המדינה היה אי ידיעת השפה העברית בנוסף לחוסר היכרות של העולים עם התרבות המקומית. כדי לצמצם פערים אלה החלה המדינה בשנת 1954 ב"מבצע הנחלת הלשון לעם". קורסים מיוחדים לעברית נפתחו עבור האוכלוסייה המבוגרת, עוצבו כרזות מיוחדות שהדגימו לעולים החדשים את השפה ואת אופן השימוש בה בחיי היום יום במקביל לפרסום נרחב בנוגע לחשיבות למידת השפה העברית.
תליית כרזות על לוחות מודעות ברחבי הערים הייתה דרך מרכזית להפצת מסרים באותם ימים. משום כך נשמרו באוסף הכרזות של הארכיון הציוני כרזות רבות, שהודפסו עבור "מבצע הנחלת הלשון לעם".
2. עיברות שמות פרטיים/משפחה ( וקנין למרגלית או פייקוביץ' לאלון).
כך למשל דרש בן-גוריון ממפקדי צה"ל לעברת את שמם כבר ביוני 1948:
3. צה"ל: "צבא העם", מגייס את כולם מתוך עקרון ולא בהכרח מצורך.
צה"ל מגדיר את עצמו כ"צבא העם" ושואף לגייס מכלל שכבות האוכלוסייה לעיתים ללא צורך ביטחוני ממשי (כך למשל מגויסים מתנדבים בעלי מוגבלויות שונות לצבא בשל הרצון לשלבם).
צה"ל השקיע כבר מראשיתו כוח אדם רב וזמן בהקניית השפה והתרבות העברית לחיילים ובמסגרת "חיל חינוך" של צה"ל שירתו ומשרתים חיילים וחיילות בתור מורים ("מורה חיילת", מד"נית, מש"קית הו"ד), בשנים הראשונות במחנות העולים וגם כיום בבתי ספר ובצבא עצמו.
ידועה התפיסה הצה"לית הקובעת כי: "עם בונה צבא, בונה עם".
4. "חינוך אחיד" – בעל צביון ממלכתי - מודרני
הרצון להפוך את העולים החדשים ל"צברים " הצריך מערכת חינוך המונית, שתעסוק בלימוד השפה העברית ובהנחלת הערכים הציוניים לעולים.
ב 1949- נחקק "חוק לימוד חובה" – לפיו כל הילדים בני 15-5 זכאים לחינוך חינם.
ב 1953- התקבל "חוק חינוך ממלכתי", שהעמיד את מערכת החינוך תחת הפיקוח של המדינה, וכך כולם מקבלים אותם ערכים ואותה תרבות (למשל דרך תכנית הלימודים בהיסטוריה, הצגות "סל תרבות", טיולים שנתיים וכדומה).
