רציונל היחידה:

דבריו של "אחד העם" המצוטטים מעלה (מתוך מאמרו "משה") יכולים להיחשב בעיני רבים כדברי כפירה. לא רק ש"אחד העם" יוצא כנגד דמות הגיבור ההיסטורי ואומר שאין היא תואמת לאדם האמיתי שעליו נבנה "הגיבור" אלא שבעיניו אין זה בטוח שהיו דמויות אלו - כמשה וכדוד, דמויות אמיתיות כלל! 

​

אבל דווקא בהטלת פצצה זו מדגיש "אחד העם" את החשיבות שבללמוד על דמויות אלו ועל הדרך שבה התפתחו מראשיתן בתנ"ך ועד לימנו - הגיבור שהשפעתו נמשכת מימי התנ"ך ועד היום הוא הגיבור אותו אנחנו יוצרים כל פעם מחדש, כל פעם לפי צרכינו, פחדינו, תקוותנו. בכך עצם קיומו המוחשי של "הגיבור" אין הוא משמעותי כלל אלא רק למשמעות שאנו נותנים לדמותו יש חשיבות. 

​

מתוך רוח דבריו של "אחד העם" יבחנו תלמידי המגמה את שניים מגדולי המנהיגים המקראיים - משה ודוד, אשר חלקם בסיפור ההיסטורי והדתי של עם ישראל בימי המקרא הוא עצום.

שתי דמויות אלו, אשר בעיני "אחד העם" לא משנה אם היו או לא היו - מהוות שתי דוגמאות לדרך שבה המציאות מצמיחה "גיבורים" ו"מנהיגים" אשר לעיתים לא ביקשו תפקיד זה ולעיתים חשקו בו יותר מכל, לא ידעו כיצד להתמודד עם תפקיד זה ולעיתים הובילו ללא חת. 

​

אנו נכיר את משה ודוד על רקע מציאות הסיפור בה צמחו ונראה כיצד דמותם השתנתה בין סיפורי המקרא עצמו ומחוצה לו - עד ימנו אנו ועד דעתם ודעתן האישית של תלמידי המגמה.

​

בסופו של תהליך נבנה לעצמנו את דמות משה ודוד כפי שעינינו רואות - ונראה במה והאם יש עוד צורך במנהיגים אלו שבמשך אלפי שנה נלמדים כגיבוריו של עם ישראל.